מקושרים, אבל יותר מדי
שישי, 23 במאי, 2008 מאת ailaGאתר "מקושרים" הצטרף עכשיו לקפה דה-מרקר בתור אתרים שאני לא מתחברת לחשבון שלי בהם.
למה?
ככה [קליק]
(רשימת עשרת האחרונים שצפו בפרופיל שלך)
מזמן לא התחברתי לאתר הזה, שנראה משעמם משהו ממילא. היום כן. והיום הבחנתי בכפתור שבעצם מבטא מעקב אחרי כל צעד של גולשי האתר והצגת תוצאות המעקב לציבור. לא פחות! ואם הסתכלתי על פרופיל של מישהו שאני לא אוהבת, למה בדיוק הוא רואה את זה?
יותר מכך, זה שלא הבחנתי בכך עד כה בעייתי. זה אומר שאפילו אם הם אומרים איפה שהוא שהם מתכוונים לשחק באח גדול, הגולשים לא רואים את זה והם יגלשו באתר בלי לדעת שמסתכלים עליהם.
אותו הדבר קרה בקפה דה מרקר.
יום אחד קיבלתי מסר ממישהו: ראיתי שביקרת בקבוצה שלנו, רוצה להצטרף?
מה זאת אומרת "ראיתי שביקרת"? למה פעולת קריאה שלי גוררת מודעות לזה מצד אחרים ותגובות?!
(רגע, ומה אם לא הייתי יודעת מה זה BDSM והייתי מסתכלת בקבוצה לגלות? היה יכול להפתח שם שרשור "גליה ברוכה הבאה לחובבי הBDSM"?)
זו תפיסה שגויה של האינטראקציה של המשתמש עם האתר באופן בסיסי.
יצא לכם פעם לעשות משהו מפגר לבד בבית, כי אף אחד לא רואה? איך הייתם מרגישים אם היתה שם מצלמה? טייפ? אם הייתם מקבלים דיווח על כמות השירים שאתם שרים במקלחת או על מגוון הז'אנרים שבחרתם?
יש מקרים שבהם אנחנו לא רוצים תיעוד, למרות הטירוף לתעד שעולם הווב 2.0 יוצר. לפעמים אנחנו לא רוצים תגובה, לא רוצים שיספרו, יכמתו ויוציאו מאתנו סטטיסטיקות. לא רוצים שכשאנחנו עושים פרצופים למראה אחר כך נקבל גלריה שלהם + שאלה אם אנחנו רוצים להעלות לפליקר. תמונות שצילמנו בכוונה תחילה כן, אבל לא כל פסיק בחיים.
ואלא אם אתר רוצה לדחות אותנו, יש לו אינטרס לגרום לנו להרגיש נוח. אתם צופים בי? צעד פרטי שלי הוקלט לצפיה עתידית? מישהו יודע מה קראתי? זו כנראה לא הסביבה הטבעית שלי אלא אולפן הקלטות בצבעי פסטל. בה ביי.
